חיבור בימתי מעניין

הבימאית, המנהלת המוזיקלית והמוזיקאית נועה גלאור מביימת ומנהלת מוזיקלית את ההצגות "בראש ובראשונה", "סוליקה" ו"השתקפויות" שבהן משתתפות נשים חרדיות ומוצגות ברחבי הארץ

הבימאית, המנהלת המוזיקלית והמוזיקאית נועה גלאור מביימת ומנהלת מוזיקלית את ההצגות "בראש ובראשונה", "סוליקה" ו"השתקפויות" שבהן משתתפות נשים חרדיות ומוצגות ברחבי הארץ .

  
נועה גלאור, בימאית, מנהלת מוזיקלית ומוזיקאית, מביימת ומנהלת מוזיקלית הצגות, שבהן משתתפות נשים חרדיות המוצגות ברחבי הארץ. במקביל, היא מנהלת מוזיקלית שתי הצגות נוספות: "דברי אשה" (בימוי: חני דוק) שבה היא משחקת עם דסי פפרמן שמטרתה העיקרית היא לעורר מחשבה, רגש ושיח, לחולל שינוי בחיבורים בין המגדרים והמגזרים השונים ובעיקר לעודד אנשים להפסיק לשתוק ו"פסיפס סיפורי נשים" (בימוי: חני דוק).

שלוש ההצגות המוזיקליות שמביימת נועה גלאור הן: "בראש ובראשונה" - הצגה מוזיקלית מרגשת בשילוב מציגי וידיאו מרשימים המגוללת את סיפורה של משפחה ירושלמית שבמהלך ההכנות לראש השנה מתמודדת עם היעלמות אב המשפחה ובה משתתפות בוגרות בית הספר הדתי-חרדי מבית 'משמחי לב' כולל שחקנית בעלת צרכים מיוחדים, "סוליקה" - הפקה ענקית מרובת משתתפות עם שחקניות רקדניות מופע סוחף, מרגש ומעורר השראה עוצמה אדירה של אחת מול כולם, סיפור המהדהד מאות בשנים ונוגע בכל נפש יהודית, ו"השתקפויות" - מופע יחיד אומנותי בשילוב מדיה, מחול ומוזיקה החושף את חיי הנפש המרתקים של השחקנית והמסע הרגשי של מטופליה, יצירת אומנות פסיכולוגית פרי ניסיון של 20 שנות עבודה קלינית ושיטת המראות של הבעל שם טוב. 
היא מודה כי "כשנכנסתי לפרויקט זה ידעתי שחשוב לי להביא את עצמי, טבעית, ללא העמדת פנים. עם זאת קיבלתי על עצמי באהבה ומתוך כבוד את ההתנהלות המקובלת שם: לבוש צנוע, מרחק פיזי ביני לבין הגברים ופנייה בכבוד הרב כשנדרש. בין לבין התנסיתי במנהגים שהיו לי חדשים, אך חשתי ש'אם את כבר שם - לכי על זה:  מדי פעם אני מברכת על שתייה ומזון, מקפידה לומר אמן ומשתמשת ב'בעזרת השם' וב'ברוך השם'. מילים אלו לא חשות לי קשות לביצוע. עם הזמן למדתי והתעמקתי מתוך סקרנות וניסיון להשתלב  יותר לעומק. כל הצגה שביימתי, חקרתי לעומק את מקורותיה, כולל המקורות לגבי סוליקה, הסיפורים השונים, המשמעויות וגם ההבנה שלפיה אמונה היא עניין סובייקטיבי ורחב פרשנויות". 

היא מודה כי היא עדיין מתקשה עם כך שאסור לפרסם ברבים את שירתן, אך מקבלת זאת. "אני מתייחסת להופעתן על במה כאל שליחות וכמתן דוגמה אישית עבור נשים ונערות נוספות. זו תמיד ההתחלה וגם סוף התהליך. כשנשאלות שאלות כמו: 'לשם מה' ו'מה התכלית או הייעוד'. עם זאת אני חשה שהנשים פתוחות ומקבלות על עצמן סגנונות והתנסויות משמעותיות ומעמיקות ומגיעות לתוצאות מופלאות. חשוב לי להתייחס אליהן בכבוד ומקצועיות ולהביא את האיכות, המגוון הפרספקטיבה של התיאטרון ה'חילוני-בינלאומי' ולא לצמצם להן את האפשרויות. לאחר מכן הבחירה בידיהן". 
יש לה רזומה מרשים בתחום המשחק, הבימוי והמוזיקה וכולל, בין היתר: לימודי תיאטרון ומוזיקה במכללת מרמק במדינת מיזורי בארצות הברית, כולל התמחות במחזות זמר ושיקום קול, לימודי בימוי והוראה בבית הספר לאומנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, לימודי קומפוזיציה, ביצוע ווקאלי וכתיבת מוזיקה לתיאטרון ברימון, ועוד. 

היא ממקימי בית הספר לאומנויות הבמה "עופר הלוי" ביישוב אלעד עבור המגזר הדתי-חרדי, שהיא שימשה מנהלת שלו וכאמור בימאית ומנהלת מוזיקלית של תיאטרון נשי ופורץ דרך, במטרה ליצור חיבורים: גשר בין ספקטרום רחב של אמונה, אורחות חיים, ניסיון חיים, מעמד ואמונות פנימיות. "אני מאמינה בכל ליבי שלאומנויות הבמה ישנה היכולת ליצור תקשורת מקרבת ומאחדת, וכמובן שזאת היכולת ליצור ריפוי והעצמה במלוא מובן המילה. ראיתי ניסים גלויים מול עיניי בשינוי שנשים עברו בלימודיהן בבית הספר למשחק עד עצם היום הזה".

כיצד באה לידי ביטוי העובדה שהקול החיצוני מבטא את הקול הפנימי?
"היכולת להתבטא ולהביע את עצמנו, ללא מגבלות ומתוך שחרור - היא האמונה העמוקה שלי. היכולת לסייע לאנשים לבטא את עצמם תוך גילוי הקול הטהור, המובהק ולעיתים קרובות הנסתר הם מבחינתי הדבר הכי מרגש. כל ההפקות שבהן אני ממעורבת עוסקות בדרכים שונות בהבעת הקול, בהפסקת השתיקה, בגילוי ובהעצמה אישית. בתהליך העבודה עם שחקניות בתחילת דרכן , בעיקר במגזר החרדי, שם לבחירה יש משמעות עצומה (לעיתים כנגד המוסכמות, וללא הסכמת /תמיכת הסביבה הקרובה) אני עדה לשינוי פנימי והכרתי ולאושר העצום שהדבר גורם. הנשים האלה ממש 'נולדות מחדש'".